אם את מרגישה שאת לא יודעת בדיוק מה המקום שלך בעולם
ושלא משנה כמה את מנסה, את לא מצליחה להרגיש שמחה, התרגשות...
שאת בעלת ערך ומשמעות.

אני רוצה שתדעי- את לא היחידה.

מה שאת מרגישה,
מרגישות עוד הרבה מאוד נשים סביבך

(גם אם את לא רואה את זה עליהן)

ברגע שאנחנו לא מוצאות את המקום שלנו-
משהו בנו מתחיל להיסדק

הדימוי העצמי נחלש, הביטחון מתערער,
היציבות נאבדת.. והאמונה בעצמנו? כמעט נעלמת

דברים שקורים סביבנו מצליחים לערער ולטלטל אותנו.

וגם כשאנחנו מבטיחות לעצמנו שהפעם זה ישתנה
ואנחנו אוזרות כוחות ואומץ,
מנסות לאסוף את עצמנו מחדש...
אנחנו שוב מוצאות את עצמנו בתוך אותו הלופ

אותו לופ של תקווה, אכזבה, ייאוש ושוב ויתור.

אני זוכרת את עצמי- נשואה, אמא טרייה עם מקצוע מבטיח ונוצץ ביד.

לא משנה מה יש סביבי (ויש הרבה), אני לא מצליחה להרגיש מספיק מלאה,
מספיק מוגשמת ומסופקת מהחיים שלי. הריקנות כרסמה לי את הנשמה.

חיפשתי את האושר והסיפוק שלי רק בחוץ,
הייתי מאוד מושפעת מהסביבה שלי, נאחזתי בה חזק.

הייתי תלויה בחיזוקים שקיבלתי (אני קוראת לזה ״קבצנית של החיים״),
כך שמהר מאוד התערערתי והרגשתי לא יציבה  והינה... הלופ הזה של הריקנות והחוסר חוזר שוב ושוב...

ברוב המוחלט של הבקרים, הייתי קמה נבולה, חסרת אנרגיות, פועלת על אוטומט, עד לכדי משבר של זהות של מי אני ואיפה המקום שלי בעולם.

הייתי חסרת תשוקה לחיים שלי, לעשייה שלי, לזוגיות שלי ולבנות שלי.
הביטחון העצמי שלי והדימוי העצמי שלי, שמאז ומתמיד היו נמוכים, צנחו לרצפה ולא היה לי מושג איך מתקדמים מכאן ויוצאים מהלופ.

אחרי תקופה ממושכת של תקיעות, תסכול וחוסר מוטיבציה מאוד גדולים,
הבנתי שמשהו חייב להשתנות והסכמתי
באומץ לצאת למסע של התפתחות ולידה מחדש.

תוך זמן קצר תחושת החיוניות חזרה אלי!

הרגשתי שאני חוזרת לעצמי, מתחברת אלי,
תופסת סוף סוף מקום בחיים שלי
ופתאום גם הרצון שלי לפעול למען המשמעות,
ההגשמה והסיפוק שלי, התעורר.

רצון שרק הלך והתגבר.

בעקבות המסע הזה הבנתי:

הדרך לשנות את כל מה שקורה בחיים שלי, לא מתחילה מבחוץ, 
היא מתחילה מההבנה ומההסכמה שלי לעבור דרך מה שקורה אצלי בפנים. 

ברגע שיוצרים את השינוי מבפנים, יש לנו את היכולת לשנות כל מה שנרצה בחוץ, במציאות שלנו.